הברווזון המכוער - לאן? חינוך לחיים משותפים
הברווזון המכוער - לאן?
חוברת לתלמיד ומדריך למורה
מטרות:
חיזוק זהותו הייחודית של כל פרט בחברה.
חינוך לסובלנות, לביעור הגזענות ולכינון חיים משותפים.
הכרה בערכה המעשיר והמפרה של חברה הטרוגנית ורב-תרבותית.
הכרה בזכותו של כל פרט לשוויון הזדמנויות בחברה דמוקרטית, ללא תלות בגזע, בלאום, בדת, במגדר.
הכרה בזכותו של כל פרט בחברה דמוקרטית ליחס של כבוד, להשתלבות בחברה ולהגשמת הפוטנציאל החיובי הטמון בו.
הכרה במחויבות האזרחית של כל פרט בחברה דמוקרטית לרווחתו ולזכויותיו של ה"אחר" לערבות ולאחריות הדדית.
פיתוח אינטליגנציה רגשית: יחס מכבד ואמפתי ל"אחר".
אמצעים:
פיתוח חשיבה ביקורתית.
פיתוח אחריות, יזמות ומעורבות חברתית.
מודל לאבחנה בין תפיסת עולם גזענית לתפיסת עולם שיוויונית - מבחן הסולם ומבחן המעגל.
קהל יעד:
תלמידים (כיתות ג'-ו') הורים, השתלמויות גננות ומורים.
ר צ י ו נ ל:
הטמעת ערכים דמוקרטים
הברווזון המכוער – לאן? מפנה את תשומת לבם של קוראיו למסרים גזעניים החבויים בסיפורו הפופולארי של ה"כ אנדרסן הברווזון המכוער ומזמין אותם לחפש אחר סוף חלופי ברוח ערכים דמוקרטיים ושוויוניים בני-זמננו.
סיפורו של ה"כ אנדרסן, שנחשב לקלאסיקה עולמית, ראה אור ב-1843 בדנמרק ותורגם לכ-65 שפות. לצד ערכיו הספרותיים מפתח הסיפור רגישות ויחס אמפטי ל"אחר" בקרב קוראיו. אלא, שעיון מדוקדק וביקורתי ב"סופו הטוב" של הסיפור, כפי שיגלו הקוראים הפעילים בספר הברווזון המכוער - לאן?, חושף כי בצד איכויותיו החיוביות מקנה הסיפור לקוראיו תפיסת עולם גזענית שהייתה מקובלת באירופה במאה ה-19:
לבן=יפה ובניגוד לכך אפור-כהה=מכוער.
תפיסה זו מנוסחת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לקראת סוף הסיפור ושיאו:
"...מבעד הסבך הופיעו שלושה ברבורים לבנים יפהפיים"...
הוא משתוקק להתקרב אליהם אך נוכח ניסיון העבר הכאוב שצבר הוא חרד מתגובתם. הוא מרכין את ראשו מטה ומתבונן בדמותו המשתקפת במים ולהפתעתו:
..."מה מתגלה לעיניו במים הצלולים? דמותו הוא:
לא עוד עוף אפור כהה, מכוער ודוחה במראהו, אלא ברבור יפהפה ומלא חן"...
באמירה זו מבטא הברווזון המכוער את דימויו העצמי ואת רוח הזמן והמקום שם בקע מהביצה. ישות כהה נתפסה באירופה של המאה ה-19 כדוחה וכמוקצה.
בנוסף לכך, הסיפור מחזק תפיסת עולם בדלנית ומביא כהוכחה לכך את ההפרדה הקיימת בטבע בין סוגי עופות שונים: ברבורים עם ברבורים, ברווזים עם ברווזים וכו'... . החברה הרב-תרבותית בחווה, היכן שהברווזון המכוער בקע מהביצה, היא חברה מלאכותית, שנוצרה לתועלתו של האדם וגורמת לסבל ולחיכוכים בין בעלי-חיים שונים, שנכפה עליהם לחיות בצוותא. בלית ברירה, מסכינים דרי החווה עם המצב הלא רצוי עד להגעתו של הברווזון המכוער, שצבע נוצותיו אפור-כהה. במקרה זה שוררת בין כל בעלי-החיים שמתגוררים בחווה אחדות ותמימות דעים: כולם, מלבד הברווזה, אימו החורגת של הברווזון, מסרבים להשלים עם נוכחותו של יצור אפור-כהה בסביבתם ופוגעים בו נפשית ופיזית.
במאות ה-20 וה-21 "התכווץ" כדור הארץ ומגעים פיזיים ווירטואליים בין תרבויות שונות הפכו למציאות יום-יומית. החברה האנושית, על אף הקשיים שכרוכים בכך, נדרשת לפתח יחסים הוגנים ומפרים בין תרבויות, גזעים, דתות ולאומים שונים, ולסלול דרכים יצירתיות לחיים משותפים. תפיסת העולם הבדלנית שמשתקפת ומומלצת בסיפורו של ה"כ אנדרסן אינה מתאימה למציאות החברתית במאה ה-21.
מעצם בדיקת סיפורו הפופולארי של ה"כ אנדרסן משתמעת עמדה דמוקרטית: כל טקסט, באשר הוא, ולו טקסט שנחשב לקלאסיקה, טעון בדיקה וחקירה. חשיפת הערכים הסמויים בסיפור מעידה על הקלות הבלתי נסבלת בה אנו נוטים לקבל מוסכמות הרווחות בציבור מבלי שנפעיל חוש ביקורת. ניתוח הסיפור מעיד כי פופולאריות אינה יכולה לשמש כקריטריון תקף וכמדד מדעי, ומעודד לבדיקה ובחינה של כל נושא ונושא לגופו (טקסטים ספרותיים/ דעות קדומות/ אירועי אקטואליה/ דיווחים בתקשורת וברשתות וכו') ללא משוא פנים, בזהירות ולעומק.
בד בבד עם החיפוש אחר סוף טוב חלופי לסיפורו של ה"כ אנדרסן מדגים הברווזון המכוער – לאן? צורה של שיתוף פעולה בין "אחרים". גיבוריו השונים של הספר מגיעים ממספר יבשות, מארצות ומנופים שונים. שניים מהם קרויים בשמות המקובלים במקומותיהם ובתרבותם: ריקרדו הטוקן מיערות הגשם בברזיל, ג'אמבו הקרנף מהסוואנה באפריקה. דמויות רבות ומגוונות אחרות מאוירות או מוזכרות בסיפור: ג'ירפה, היפופוטם, צבוע, לוויתן, כלב ים, צפרדע, דובים, ברבורים שחורים (שמוצאם באוסטרליה), עורבים, גחליליות, גורים, גוזלים, "אחרים דחויים". ילדים, צעירים ומבוגרים – כולם יחדיו משקפים קהילה גלובלית ססגונית, שיתופית, אמפתית למצוקתו של "האחר" ונחושה בהחלטתה לחפש ולהשכין צדק חברתי.
מיגור הגזענות באמצעים שאינם מאיימים:
קיימת נטייה להקל ראש בחשיבותן של אגדות וסיפורי ילדים. אלא, שאגדות אלה, לטוב ולרע, משמשות כסוכנות תרבות ומחדירות את הערכים החברתיים המקובלים בחברה לתודעתם של ילדים רכים בשנים. קשה מאד לשנות או לשרש בגילאים מאוחרים יותר את תמונת העולם שהוטבעה בילדים בגיל צעיר (ר' מדריך למורה עמ' 7).
הסתירה בין הכסות הילדית של הסיפור לבין מסריו החמורים באה לידי ביטוי גם בבחירת סגנון האיורים בספר הברווזון המכוער – לאן?. לכאורה, בהתבוננות באיורים, נדמה כי זהו ספר ילדים מלווה בציורים. אולם, לאמיתו של דבר, תכניו והשאלות שהוא מעורר דורשים בגרות וחשיבה עמוקה. ה"תחפושת" הילדית מדגימה את האופן בו משווקת תפיסת עולם חברתית פסולה בסיפור תמים לפעוטות.
הבחירה לנסות ולמגר את תופעת הגזענות דווקא באמצעות טקסט ילדי אינה מקרית:
סיפורו של ה"כ אנדרסן, הברווזון המכוער ידוע ומוכר ברחבי העולם (אם כי בגרסאות שונות ולאו דווקא בגרסה המקורית). בחינת סיפור ילדים, בניגוד לעיסוק באקטואליה, מאפשרת לקוראים לנתח את הדברים בתנאי מעבדה ניטראליים.
חשיפת התפיסה הגזענית המסתתרת דווקא בטקסט תמים, אהוב ומוכר שקוראיו התוודעו אליו בגיל הגן, מאמתת את הקוראים ביתר שאת עם הקלות בה נטעו בכולנו תפיסות גזעניות בטרם עמדנו על דעתנו, בטרם יכולנו להפעיל שיקול דעת וחשיבה ביקורתית.
שילוב פן שובב בספר בא לידי ביטוי בעיקר בדמותו של ריקרדו הטוקן, מי שמוביל את התהליך שבספר ומסכם אותו בסופו. דמותו ה"אנושית", פטפטנותו והיחס האמפתי שהוא מגלה לסביבתו מרככים את כובד משקלו ורצינותו של הנושא בו עוסק הספר.
כבר בתחילת הספר מתגלה ריקרדו כקשוב למצוקת ה"אחר" ונחלץ ללוות את הברווזון המכוער תוך שהוא מזמין את הקוראים להצטרף אליו (ר' חוברת לתלמיד עמ' 10) ומעודד אותם לערבות הדדית. הוא נרגש וחרד לגורלו של הברווזון ונראה שהוא מעורב בכל נימי נפשו במתרחש (ר' חוברת לתלמיד עמ' 14).
ריקרדו הטוקן לא מצטיין בעוז רוח: ברגע שהוא שומע את שעטות הקרנף הוא ממהר לנוס על נפשו. אך, כמי ששלום ה"אחר" עומד לנגד עיניו, הוא מזהיר את הקוראים מפני הסכנה ומציע להם למהר ולנוס על נפשם (ר' חוברת לתלמיד עמ' 20).
ריקרדו מודע לכך שהבקשה מהקוראים לעלות הצעה מקורית משל עצמם לסוף חלופי עלולה להלחיץ אותם ומאפשר להם לדחות את המטלה לשלב מאוחר יותר (ר' עמ' 28).
אחריות אזרחית:
למרות חזותו המשעשעת ריקרדו הטוקן מתלבט ומעלה שאלות כבדות משקל. אחת מהן נוגעת באחריות האזרחית והמוסרית של כולנו לפעול להגנתו של מי שמופלה לרעה, גם אם הדברים אינם נוגעים בנו ישירות. הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימלר (1892-1984) שהתנגד לנאציזם ונשלח למחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן ביטא את נושא האחריות האזרחית בשירו**:
לא השמעתי את קולי
תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים -
ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי קומוניסט;
ואז הם באו לקחו את הסוציאליסטים -
ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי סוציאליסט;
ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי -
ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;
ואז הם באו ולקחו את היהודים -
ולא השמעתי את קולי, כי לא הייתי יהודי;
ואז הם באו ולקחו אותי -
וכבר לא נותר אדם לדבר בעדי.
ריקרדו הטוקן, שבדומה לקוראים, איננו קשור ישירות למסופר בסיפורו של אנדרסן, חש מחויבות אישית למצוא פתרון ליצורים דחויים ולהשכנת צדק חברתי. הוא מעורר את המודעות לאחריות אזרחית של כל אחד מאיתנו ומפרסם קול קורא לקהילה לפעול למניעת אפליה וקיפוח (ר' עמ' 22).
בעוד הספר עוסק בעיקרו בניתוח סיפורו של ה"כ אנדרסן ובמשפחת העופות הוא מזמן אפשרות ליישם את המסקנות העולות מניתוח הסיפור לכאן ולעכשיו: לחייהם החברתיים של התלמידים בכיתה ומחוצה לה; לתופעות פסולות ומצויות כמו חרמות או ביוש (שיימינג) ברשתות החברתיות.
רגישותו של המורה תנחה אותו באיזו מידה ניתן ליישם את הנלמד לאקטואליה.
פנייה אל לומדים שונים בגילאים שונים במגוון דרכים:
הברווזון המכוער – לאן? פונה אל הקוראים במגוון אמצעים דידקטיים על מנת לענות על מגוון סגנונות למידה.
הספר מלווה באיורים שמסבירים את הטקסט הכתוב וממחישים אותו. לדוגמא: תפיסה גזענית מתוארת בצורה גרפית בעזרת סולם שעל שלביו מדורגים עופות שונים (ר' עמ' 26); תפיסה דמוקרטית רב-תרבותית מתוארת בתיאור גרפי של בעלי-חיים שונים היושבים בצוותא על קו היקף המעגל (ר' עמ' 27). התיאור הגראפי נועד לעזור בהמחשת מושגים ערטילאיים.
ניתן לעשות שימוש בספר ברמות שונות. ילדי הגן יכולים להבין מדוע מתרגז ג'אמבו הקרנף למראה הסולם ושובר אותו (ר' חוברת לתלמיד עמ' 20) ולדון ברמה בסיסית מאד במספר הצעות לסוף חלופי מתוך המבחר שמוצע בספר, בעוד תלמידים בוגרים מוזמנים לדון בהצעות השונות ברמה גבוהה יותר.
מבחן הסולם ומבחן המעגל עשויים לאתגר תלמידים בכיתות הגבוהות ומבוגרים.
* Andersen, H. C. 1844. The Ugly Duckling. English trans., H. P. Paull. http:www.hca/gilead.org.il, p.10
**נימלר, מ' (1955). תרגום: מאיר זוהר, אתר בית קשב
https://sites.google.com/view/new-keshev/writings/translations-18
מאמר מלא בנושא ראה:
ישראלי, ל' 2007 . האחר – איום או משאב? תפיסות חברתיות קוטביות – עיון בשני סיפורי ילדים: הברווזון המכוער לה"כ אנדרסן ומיץ פטל לח' שנהב. הלכה ומעשה בתכנון לימודים, כתב עת מס' 19
של האגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך, ירושלים.
Israeli, L. (2011). "The Other – a Resource or a Threat? Polar interpretations of two children's stories: The Ugly Duckling, H”C Anderson & Raspberry Juice by, H. Shenav, Journal of Peace Education, Vol.8, No. 1, April, p. 1-17